שלושה חודשים עברו מאז הוצאתי את "אני רווקה אני שלמה", הספר שלי שמבוסס על הטורים האישיים שפרסמתי, ואני כבר חושבת על הספר הבא "אני רווקה, אני ריקה". אחרי הבליץ התקשורתי שעברתי, הכתבות בעיתונים, תוכניות האירוח - בכל מקום הייתי חדורת להט קדוש להוכיח שאישה לא צריכה להרגיש פגומה אם היא לא בזוג – אני מרגישה בעיקר מרוקנת, ובטח לא שלמה. אני עדיין חושבת שזוגיות לא צריכה להיות משאת נפש, ואני עדיין חושבת שכדי שזוגיות תעבוד היא צריכה להתקיים בין שני אנשים שלמים יחסית ומגובשים יחסית, ולא כאלו שחיים בסימביוזה שבא להקיא. אבל כשאני הולכת לישון לבד בלילה, הפוליטיקה של הפמניזם לא מחבקת אותי ואני לא מחבקת אותה בחזרה. לפעמים בא לי.
הטורים שפרסמתי היו נכונים לזמנם. את הספר לקח זמן להוציא ואחרי שיצא אני מרגישה שאני כבר לא באותו מקום. איה ורן, השותפים שלי שאני לא מצליחה להיפטר מהם - כי לעזאזל, אני לא מוצאת אף דירה במחיר סביר בעיר הזאת - החליטו פתאום להתחתן. זאת אומרת, הוא החליט והיא הסכימה. אני שואלת את עצמי אם אני גם קצת מקנאה בהם? אם בכלל מותר לי לקנא בהם? אני הרי רווקה שלמה. מותר לי קצת לקנא? הרבה? מותר לי גם לקנא וגם לרחם? מותר גם וגם? אני רוצה גם וגם. אני רוצה לסלוד מחיי נישואים בורגנים ונוחים עד כדי אימה, ואני רוצה לקנא בביטחון שזה משרה. אני רוצה לרחם עליהם, שלא יהיו להם התרגשויות חדשות הכרויות חדשות זיונים חדשים, בהנחה שלא יבגדו אחד בשני, אבל אני גם רוצה לקנא בכך שהם יהיו עדים זה לחייו של זה. שהם יגדלו ביחד, שאם מישהו מהם יחנק מחרצן של אפרסק, יהיה מי שישמע.
למרות שאפשר להחנק כשאין אף אחד בבית. אולי עדיף לחצן מצוקה כזה כמו של זקנים במקום בן זוג. הלחצן לא מבקש שתתחשבי בו, שתביני אותו, שתתני לו חופש. הוא לא מזיז לך את הגבינה מהמגירה הקבועה והוא לא רואה אותך בלי איפור. אבל הוא מבין אותך. את לוחצת והוא עוזר. אני אלך על לחצן, בינתיים. למרות שמלחצן את לא יכולה לקבל סקס. אבל חתונה אף פעם לא הייתה בשביל סקס. סקס אפשר להשיג בכל מקום. סקס אפשר להשיג יותר אם את לא נשואה. נשים נשואות בקושי עושות סקס, עם הבעל שלהן. הן עושות את זה יותר בצ'ט נשואים-נשואות, עם בעל של מישהי אחרת. חתונה זה לא לסקס. חתונה זה כי פוחדים לאבד את מה שכבר יש.
הרבה אנשים דועכים אחרי החתונה, מתיישנים, מאבדים את הסקרנות, מעלים אבק. אבל רווקים לא דועכים? זה בכלל קשור לרישום במשרד הפנים, הדעיכה? יש נשואים תוססים כמו שיש רווקים תוססים ולהפך. זה עניין אישיותי. אז איזה אישיות אני? כבר לא שלמה זה בטוח. שיקרתי. הסתרתי. אני לא אתן לרווקה השלמה שכתבתי להרוג אותי, לקבור אותי תחת הרים של אידאולוגיה. היא שנונה וחמודה, הרווקה ההיא, אבל היא לא הייתה לגמרי כנה עם עצמה. טוב לה אבל לא רק. במיטה לפנות בוקר אחרי שהיא הזמינה מונית ליזיז התורן, היא כבר לא צועקת כמו בוועדה לקידום ענייני האישה בכנסת. היא מרגישה גם וגם. שמחה שיש לה את כל המיטה לעצמי, אבל גם קצת עצובה שהוא הלך.
צמרת שחק
