הלכתי לדואר היום להוציא חבילה ששלחה לי דודה מאמריקה. האנה גרה בניו יורק לא רחוק מהסנטרל פארק בדירת גג מפוארת. היא בת שישים, ולא בפעם הראשונה, התחתנה כבר ארבע פעמים ולא עשתה ילדים. כרגע היא יוצאת עם פרופסור אחד מאוניברסיטת קולומביה, הם גרים בדירות נפרדות ומבלים ביחד כשבא להם. היא לא רוצה אותו מזיז לה חפצים בבית. כמובן שהיא הכבשה השחורה בענף המשפחתי שצמח לנו בארה"ב מיד לאחר השואה, אבל לא אכפת לה. הם תקועים להם בלונג איילנד בבתים פרטיים עם שתי חניות וילדים להסיע אותם לחוגים או לחגוג להם בר מצווה רפורמי בבית כנסת "הר שלמה" או משהו מהסוג, בעוד היא חיה באפר-ווסט סייד של מנהטן, מתאמנת בחדר כושר עם ג'רי סיינפלד וחברה במועדון של נשים בעלות חברות של 12 מיליון דולר ומעלה. אני לא אומרת שזה רע וזה טוב, אני רק שמחה שהם מקנאים בה, והיא לא סובלת אותם ואולי תוריש לי את כל מה שיש לה.
החבילה מלאה בחטיפים שאני אוהבת. כל מיני צ'יפס אמריקאיים מחומרים טבעיים כמו "צ'יפס קייפ קוד" למשל. זוועה קלורית בשמן זית אבל טעם של חו"ל וחצי הקלוריות מתפוצ'יפס. אני מחפשת מעטפה עם כסף, אולי דודה האנה הושפעה מטלנסקי אבל כלום. יש מעטפה עם כרטיס ברכה ליום הולדת שלי. אין לי יום הולדת עכשיו, אבל האנה לא זוכרת תאריכים אז שלוש פעמים בשנה היא מפתיעה אותי באיזה משלוח חגיגי. בדרך כלל היא לא פוגעת, אבל מה זה משנה. כל עוד לא מחובר לזה תווית עם הגיל שלי, אין לי בעיה לחגוג יום הולדת כל יום.
אני מודה שמאישה שמנהלת חברה של 12 מיליון דולר ומעלה הייתי מצפה לקבל משהו רציני יותר מחטיפים אבל אני לא מתכוונת לריב איתה. אני לא רוצה לצאת גרגרנית, שהיא תחשוב שאני רוצה ממנה רק כסף. אני באמת מחבבת אותה, למרות שהיא לא ממש נחמדה ולמרות שהיא תמיד מזמינה אותי להתארח אצלה בניו יורק אבל "רק ליומיים-שלושה", בשאר הזמן היא מעודדת אותי לקחת חדר במלון. ואני מעריכה את זה. אני מעריכה את האסרטיביות שלה להגיד שהיא צריכה את הפרטיות שלה בבית. אני מבינה שהיא לא אוהבת למצוא כוסות לא שלה על השיש. למרות שקצת מבאס אותי לשלם 200 דולר ללילה במלון.
כמו תמיד נטפלת אלי אישה מוזרה בדואר. משום מה הן נמשכות אלי כאילו יודעות שאכתוב עליהן. לזו אין שיניים והיא מנסה לגנוב לי את התור. העמדתי אותה במקומה, והיא מתחילה לספר לי שהיא בדרך לבית חולים וממהרת. "את לא בדרך לשום בית חולים אמרתי לה, תשבי בשקט". השיער שלה רטוב ומסורק אחורה. עכשיו היא חושבת שאני חברה שלה, ומספרת לי שהייתה פעם עיתונאית מצליחה שישבה עם שועי עולם ועכשיו היא חסרת כול. אני חושבת שהיא לא עובדת עלי, למרות שאני תוהה עם איזה שועי עולם היא ישבה. אולי ממצרים. היא מספרת לי שבעלה נרקומן שגונב ממנה את כל הכסף ושבעל הבית חסם להם את החדר על הגג בדלת ברזל כבדה, ושאם תהיה שריפה היא תצטרך לקפוץ מהגג. "לקפוץ מהגג?" היא שואלת אותי. היא מספרת לי שהיא רוצה להתגרש מבעלה, היא רוצה להישאר לבד. גם אני רוצה להישאר לבד. אני פוחדת שהיא תגנוב לי מהתפוצ'יפס גורמה. אני לא אוהבת שאנשים דוחפים את הידיים שלהם לחטיף שלי. עוד שלושים שנה, אבקש מאנשים להתארח אצלי רק יומיים שלושה כדי שלא יזיזו לי את הכוס.
צמרת שחק
