כדי לא להתאהב במישהו שאני ממש מסרבת להתאהב בו, שכבתי עם אושרי, שאין סיכוי שאני אתאהב בו. לא רק שזה לא עזר, זה רק סיבך הכול כי הוא בסוף התאהב בי, אני הבנתי שאני מאוהבת לגמרי בזה שאני מסרבת להתאהב בו, ועכשיו אני לא יודעת איך להיפטר מאושרי. בדרך כלל, אין לי בעיה להראות להם את הדלת. בשביל זה המציאו את הסמסמים, לא? אבל עם אושרי זה לא כל כך קל. הוא מתוק מדי אז לא נעים לי להיות ישירה מדי, והוא בעיקר חלש בהבנת הנקרא של סמסים. נגיד, אם מישהו שולח לך סמס "אוהב אותך" ואת עונה לו בסמיילי, הוא לא אמור לחשוב שאת מרגישה כמוהו. אבל אושרי הגיב לסמיילי שלי ב"איזה כיף", עליו הגבתי בסמיילי שני, שאושרי הגיב עליו ב"מת עלייך. חיבוק". הפעם החלטתי לוותר על הסמיילי השלישי, מחשש שיוביל להצעת נישואים, והשבתי לו ב"סבבה", יבש. על זה אושרי ענה לי בסמיילי משלו בתוספת "זה סקסי שאת נבוכה ככה".
כל הסיפור הזה עם אושרי הסתבך באופן שלא ציפיתי לו. נפגשנו בבר של ברק וזה היה די ברור מההתחלה שאנחנו באים מעולמות שונים. אני מעולם הסטוץ, הוא מעולם האהבה. חשבתי ששרירי הזרוע שלו והעור השחום שלו ירגיעו את ההורמונים שלי שרתחו בגלל ההוא שאני מסרבת להתאהב בו, אבל הוא לא יוצא לי מהראש. רציתי לגרור את אושרי למיטה ולסגור עניין באותו לילה, אבל הוא התעקש על דייט כמו שצריך, וביקש שנחליף טלפונים. תכננתי לתת לו מספר טלפון שגוי, לעבור בר ולרצות את הליבידו שלי עם מישהו אחר קצת פחות רומנטי, אבל אושרי לחץ ללוות אותי הביתה והנשיקה שנתן לי כשנפרדנו מתחת לבית, כשהוא מסרב לעלות, שיכנעה אותי ששווה לי להשקיע בו דייט אחד מסודר ולא להתנהג כמו זונה. חשבתי, שאם הוא טוב במיטה כמו שהוא מנשק, אז אני מסודרת עם יזיז לחצי שנה הקרובה, מישהו למקרי חרום כשאני מרגישה שאני מתאהבת במישהו שאסור. לרגע לא העליתי על דעתי שאושרי ירצה קשר, מה שנקרא, "עמוק".
למחרת אכלנו נודלס בשתן צדפות מסריח במסעדה מגניבה באבן גבירול. אמרתי שאני מצטערת שלא הזמנתי בשר והוא סיפר לי שלאבא שלו יש איטליז בשוק הכרמל. אמרתי לו שאני לא מאמינה לו, אני לא מכירה אנשים שמתפרנסים מהשוק, והוא לקח אותי על הטוסטוס שלו לחנות ופתח לי אותה. אני אוהבת בשר ואני אוהבת מיזוג חזק בקיץ, שני דברים שהיו באיטליז הזה בשפע. את השאר תדמיינו או לא, אבל זה היה חשמלי לגמרי. יצאתי משם אם שקית נקניקים, היקי ענק בצוואר ומכת קור. הסקס היה מהטובים שהיו לי, אושרי חצי עירקי מצד האמא וחצי אשכנזי מצד האבא, שילוב שאני רושמת לעצמי לזכור כמוצלח במיוחד. למחרת הוא הביא לי קובה מאמא לו, ושוב הזדיינו. האצבעות שלו הסריחו מנקניק כי הוא עזר לאבא שלו באיטליז, זה הטריף אותי אבל אפילו זה לא השכיח ממני את זה שאסור לי להתאהב בו. למחרת התחילו הסמסים והסמייליז, שאושרי התעקש לא להבין. הוא הזמין אותי לסופ"ש בבית נופש של המשפחה בטבריה. בסופו של דבר התקשרתי להסביר שזה לא ילך, שאני לא שם כמו שהוא שם. שהוא יפגע, שאני מתחילה להתאהב במישהו אחר. אושרי התחיל לצעוק עלי שאני כלבה מתנשאת. "את חושבת שאת יותר טובה ממני כי לאבא שלי יש איטליז בכרמל?" הוא ניתק לי את הטלפון לפני שהצלחתי להסביר לו שהנקניקים היו אחד הדברים היפים בקשר שלנו, ושהפולניה המתנשאת שהוא חושב שאני, גדלה בחולון לאבא נהג אוטובוס ואמא גננת.
צמרת שחק
