ההוא שאני ממש מסרבת להתאהב בו אמר פתאום שהוא חושב שהוא יכול להתאהב בי. נראה אותו. אני לא מתאהבת במי שלא מאוהב בי קודם. זה חוק כזה נחמד שקבעתי לי כדי להקל עלי בחיים. גם ככה לא להיט לי. אני לא אוהבת לקחת סיכון בדברים האלה. קפיצה ממטוס? בכיף. עם מצנח? גם בסדר. צלילה עם כרישים? מעולה. להתאהב לבד בחושך? אין מצב. לזה עדיין לא הומצאה רשת ביטחון. זו צניחה חופשית לתהומות שאני מסרבת למצוא את עצמי בהן פעם נוספת. הייתי שם במעמקי האדמה של האהבה החד-צדדית, בחור השחור שלה שבולע הכול ולא מחזיר כלום בחזרה. היה סיוט. זה כמו טיול לים המלח. עושים על זה זה V, ואז אין סיבה לחזור שוב אלא אם יש לך פסוריאזיס.
איה שותפה שלי לדירה אומרת שבמילא אין כאן אהבה אמיתית, שזה תשוקה שתעבור אחרי הפעם הראשונה, אני לא יודעת אם זה נכון. היא "הורסת מסיבות" ידועה האיה הזאת, מתחתנת לה וחושבת שכל תשוקה מובילה להתעללות רגשית, ווטאבר. במקום להתעסק לי בחיים שתאכל משהו קודם, או שהיא תגיע שלד לחופה. אז נכון שהוא נשוי ונכון שרק נולד לו ילד לא מזמן, אז מה? זה לא שאני רוצה להתחתן איתו מחר. אני לא רוצה להתחתן נקודה. לא צריכה "בעל". אבל אם הוא מחליט להתאהב בי מי אני שאגיד לו לא? זו החלטה שלו, אני לא יכולה לעצור אותו ולמען האמת גם לא רוצה. האם אני אתאהב בו בחזרה? נראה... בינתיים אני קולית עם זה לגמרי. מה שיהיה יהיה. אני מתקדמת עם הרגל חזק על הברקס למנוע הפתעות. אומרים שלסוע איתי זה די סיוט.
אני לא סתם ככה, לא מתאהבת ראשונה. בגיל שש עשרה עשיתי את הטעות הזאת ואני לא מתכוונת לעשות אותה שוב. קראו לו רמי והוא היה הורס. הוא לא היה הכי יפה ולא הכי פופולארי, אבל אני זיהיתי את הטרנד. ראיתי בו משהו שאחרים עוד לא ראו ורציתי להיות חתומה עליו ראשונה. החברות הטובות שלי, שהיינו הכי מקובלות בשכבה, לא הבינו מה אני מוצאת בו בביישן הזה שאף אחת אחרת לא שמה עליו, וגם הבנים השווים התעלמו ממנו, אבל אני החלטתי לשדרג אותו באהבתי. בהתחלה הוא בכלל לא שם לב לנסיונות שלי להתקרב אליו, מסתבר שהוא פשוט לא האמין שאני באמת רוצה אותו, אבל אני חשבתי שהוא משחק אותה הארד טו גט ואהבתי אליו רק התגברה. בסופו של דבר התחלנו לצאת ועל גלידה אמריקאית ברחוב הראשי של חולון אחרי הנשיקה הראשונה הזדרזתי להגיד "אני אוהבת אותך".
אני חושבת שזה היה הרגע בו הפסדתי אותו. הוא נתן לק לגביע שלו, נישק אותי שוב וליווה אותי הביתה. היינו חברים איזה שנה, עד שכל בית הספר שם לב אליו, אבל הוא לא שם עלי וככל שהוא לא שם עלי יותר, כך אני התאהבתי בו יותר ואף הפכתי אותו לראשון שלי, הכול כדי שיגיד "גם אני אוהב אותך", אבל הוא לא אמר. בתום השנה הראשונה, הוא הפך בזכותי לאחד הבנים הכי פופולארים בבית הספר ולי יצא שם של מזדנבת אחריו. אף אחד כבר לא זכר שבזכותי הם יודעים בכלל מי הוא. גם הוא לא זכר את זה ולבסוף גם נפרד ממני בטענה ש"אנחנו צעירים מדי להתחתן", והוא רוצה להתנסות. "לפחות אהבת אותי?" שאלתי אותו, מסרבת להיפרד ככה. והוא רק חיבק אותי חזק, ונישק לי את המצח. מאז אני לא מתאהבת ראשונה. מאז לא חזרתי להיות חזקה כמו שהייתי אז בגיל 16 עם גביע גלידה אמריקאית ביד ברחוב המרכזי של חולון.
צמרת שחק
